קורס הכנה לביקיני - קטע מהספר

קורס הכנה לביקיני - או - למה אני לא מוכנה לקיץ 
בחברה שלנו יש הרבה ציפיות חברתיות לגבי מראה שלא ממש קשורות למציאות.
למשל הגישה שהחלום של כל אישה הוא ללבוש בקיץ ביקיני. אני חייבת לומר שאני עם הגישה הזו ממש לא מסכימה.
השבוע ראיתי בטלוויזיה שאחד ממכוני הכושר מציע סדנת הכנה לקיץ בשישה שבועות. חבר`ה, צר לי לבשר לכם אבל שישה שבועות במקרה שלי זה רק הזמן הנדרש להכנה הנפשית. בפועל - שישה חודשים מינימום זה הזמן שיידרש לי לפני שאוכל אפילו לשקול רכישה של בגד ים.
 
הסיפור שלי עם בגדי ים מעולם לא היה סיפור אהבה. סיפור אימה זה כבר יותר קרוב למציאות.
את הבעיה העיקרית אפשר לסכם בשתי מילים - מובי דיק (ולחסרי השכלה ספרותית - לוויתן לבן).
קודם כל כבר ידוע שאת בגדי הים מעצבים לפי גוף של דוגמנית. קולב בגובה מטר שמונים ומשהו, כל קשר בין נשים אמיתיות ובגדי ים הוא מופרך לגמרי.

 
בעיני בגד הים המושלם נראה בערך כמו חליפת צלילה - רק רפוי יותר.
תכלס יש דברים שהשתיקה והכיסוי יפה להם. אמנם מאז שהפכתי לאמא הפסקתי עם המנהג המגוחך של לבישת מכנסיים קצרים מעל הבגד ים. קודם כל אני לא מבינה למה אנחנו משלות את עצמנו - כשאת הולכת לבריכה מכוסה מכף רגל במצופים, טפטופים של ארטיק, שלוש מגבות, קרם שיזוף ורוד ותכלת ושני זאטוטים רטובים - זה לא הפולקעס, שמונע מהחתיך המדהים שיושב ממול לגשת אלייך.
 
אבל אם כבר החלטתי על לבישת בגד ים, אני לא מבינה למה אנחנו נדרשות לשלם כל כך הרבה כסף בשביל כל כך מעט בד? בסדר - קחו ממני 400 ש"ח - אבל בתמורה לפחות ספקו לי משהו שאני יכולה להכניס לתוכו בו זמנית גם את הישבן וגם את הבטן. זה לא עסק שאם אני שוכחת לעצור את הנשימה רואים את כל העסק.
 
הבעיה השנייה והאקוטית שלי היא עניין הלובן.
אין מה לעשות - כבר בגיל צעיר למדתי בדרך הקשה שיש בדגם שלי אופציה לשלושה גוונים בלבד: לבן, אדום כוויה ולבן כהה.
זה לקח כמה שנים שבהם ביקרתי בחוף הים פעם אחת בשנה - ואחרי חודשיים של החלמה גם יכולתי ללבוש שוב בגדים על השרוף. אח"כ התחלתי לעכל שבשבילי המציאו את הקרם שיזוף 100 SPF
שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני לא אוהבת ים - אני חושבת שמשעה שש בערב זה אחד הדברים הכי רומנטיים שיש. אבל אני ושמש ממש לא הולכים ביחד. אני חושבת שהייתי צריכה להיוולד עם תווית כמו ששמים על הבגדים - "לחשוף לטמפרטורות עד 25 מעלות, לייבש בצל בלבד". זה נכון שיש אולי יתרונות למוצא אנגלוסקסי - אבל יכולת שיזוף היא לא אחת מהן.
על הבעיה השלישית והכבדה ביותר לא ארחיב כאן את היריעה (תרתי משמע), אבל נותר לי רק לומר שהישראלי הממוצע עולה 3 ק"ג בחגים. אני בשיא הרצינות עשיתי ככל שיכולתי לא להיות ממוצעת בפסח השנה, כולל יציאה לטיול אופניים ורכיבה של 25 ק"מ בחום של 42 מעלות - דבר לא שפוי שהיה אמור לגרום להתנדפות 5 ק"ג מזיעה בלבד - ובכל זאת הצלחתי לעלות 2 ק"ג בפסח.
אין לי מושג איך זה קרה ואני בטוחה שאין לשוקולטיירית במצפה רמון או לארוחת הבוקרים בחוות נחל בוקר שום קשר לעניין (וגם לא לפיקניק בפארק ביום שלפני) ובטוח שלא לעוגת גבינה שהכנתי (עד כאן - היא הייתה עם גבינה 3%). אבל לכל חג יש את היום שאחרי ואני בהחלט מתכוננת להיכנס לכוננות קיץ מייד אחרי שאסיים את הגלידה.
רק אל תחכו לי יותר מדי זמן ליד המדף של הבקיני....