לאכול את העוגה ולצחוק על זה.....jpg)
הומור הוא כלי נפלא שמאפשר לנו להגיד בנימה של צחוק דברים שלא היינו יכולים להגיד בנימה רצינית. הוא בעצם עוקף את הנורמות בצורה אלגנטית ואומר דברים שלא ממש מקובל להגיד אותם.
הומור של דיאטות צוחק על תהליך ההרזיה עצמו - על הציפיות והמצבים המגוחכים שהוא יוצר, ולא על מי שעושה דיאטה. למעשה, זהו אפיק המאפשר למי שמשתתף בתהליך הזה, הרבה פעמים בעל כורחו, לפרוק את המתחים והקשיים שהדיאטה יוצרת.
למשל, הנה עשרת הכללים לעושי הדיאטה:
-
אם אוכלים משהו כשאף אחד לא רואה - אין בזה קלוריות.
-
בחתיכות של עוגיות אין קלוריות, כי הן בורחות כשהעוגייה נשברת.
-
אם שותים דיאט קולה ואוכלים פסק זמן, הקלוריות של הפסק זמן מתאפסות עם הדיאט קולה.
-
כשאוכלים עם מישהו אחר הקלוריות לא נחשבות, אם הוא אוכל יותר ממך.
-
אם אוכלים מהצלחת של מישהו אחר, מבחינה משפטית הקלוריות הן שלו ולא שלך.
-
לאוכל שקשור לסרטים ובילויים - כמו פופקורן, צמר גפן מתוק, תירס חם אין קלוריות, כי הוא קשור לחבילת הבידור ואינו מהווה חלק מהתפריט היומי.
-
בדברים שמלקקים מסכינים וכפות באמצע תהליך של הכנת מזון - אין קלוריות.
-
מאכלים באותו צבע הם בעלי אותו ערך קלורי (למשל: פטריות ועוגת גבינה או מלפפון וגלידת פיסטוק).
-
במאכלים קפואים אין קלוריות כי הקלוריות הן יחידות חום (למשל: גלידה)
-
אם תגרום לכולם מסביבך להשמין - תראה רזה יותר.
עשרת כללים אלה מספקים הצצה לתוך עולמו של המרזה, ולמעשה מתארים את הלחצים המופנים אליו מכל עבר - המשקפים מסרים חברתיים, מידע מבלבל בתקשורת, את חוסר הוודאות והקושי שבשמירה על דיאטה ועוד.
במהלך המחקר גיליתי שכמעט כל אשה (וגם לא מעט גברים) ששומעת על המחקר מתחברת, מזדהה ומכירה את התסכולים ואת החוויות המצחיקות שמופיעות בהומור. כמו שאומרים על פולניות "אין פה בדיחות – הכל אמת".
אפשר כמעט לומר שהנשים מתחלקות לשלוש קבוצות - אלו שעשו דיאטה, אלו שעושות דיאטה, ואלה שיעשו דיאטה – כן, כן, גם רזות מעצבנות שאף פעם לא שמעו על דיאטה (אבל חכי חכי אחרי ההריון).
תרבות ההרזייה המשתקפת דרך ההומור מורכבת בעצם מארבעה היבטים:
1. נורמות וערכים של תרבות ההרזייה.
למעשה כדי להשתתף בתרבות ההרזייה צריך קודם כל להפנים שיפה זה רזה ושמן זה לא יפה (במקרה הטוב) ודוחה, רע ומכוער (במקרה הרע). ההנחה היא שהרזון הוא עדיף ובתוך כל שמן בעצם יש רזה ששואף לפרוץ החוצה. הומור של דיאטות הופך את הקערה על פיה ומסרב לראות ברזון את היפה והמשופר:
"בתוך כל שמנה יש רזה שמנסה לצאת החוצה – אבל בדרך כלל אפשר להרגיע אותה עם כמה עוגיות".
או לחילופין: "מסביב לכל שמנה יש מישהי עוד יותר שמנה שמנסה להשתלט"..
אחת המשתתפות בסדנה אמרה: "אני שונאת רזות. בעיקר כאלה שאומרות משפטים כמו "אתמול שכחתי לאכול". כל חיי הייתי שמנה ושכחתי הרבה דברים – את המפתחות, את הארנק ופעם פעמיים שכחתי לקחת גלולות... אבל בחיים לא שכחתי לאכול. בשביל זה את צריכה להיות ממש טיפשה"..gif)
הומור של דיאטות קורא תיגר על הנורמה שרזה הוא טוב יותר, ופותח פתח למי ששמן להרגיש טוב יותר ביחס לגופו.
2. הכללים של הדיאטה – שלב הביצוע.
ההיבט השני שבו נוגע הומור הוא הביצוע היום יומי של ההרזייה. כדי לרזות לא מספיק לרצות – צריך גם להתחיל לעבוד (למרות שנתקלתי בלא מעט אנשים שחשבו שהעובדה שהם שילמו לקבוצת הרזייה אמור להביא לבד את התוצאות). בכל תהליך הרזייה ישנם כללים, כמה מנות, קלוריות, נקודות או אחוזי שומן מותר לנו לאכול או כמה פעמים בשבוע עלינו להתאמן.
לעשות דיאטה זה לא קל. אתמול בבוקר התחלתי דיאטה... אלה היו השעתיים הכי קשות שהיו לי בחיים. אשה אחת בקבוצת הרזייה סיפרה לחברותיה: אתמול הכנתי עוגה נהדרת ליום הולדת של בני. בסוף המסיבה ניגשתי לשים את המחצית שנותרה במקרר אבל התחלתי רק ליישר אותה ולפני שהבנתי מה קורה גמרתי את כולה. - "ומה המשפחה שלך אמרה על זה?" שאלו החברות. - "הם לא ידעו, הכנתי עוד עוגה ואכלתי חצי גם ממנה".
תהליך ההרזייה הוא לא פשוט ודורש מאמצים. התעמלות הנה נקודה כואבת במיוחד עבור מי שסובל מעודף משקל. הרופא שלי אמר שההתעמלות הכי טובה היא לקום מהשולחן. אחד הדרכים הפופולריות לעשות ספורט הוא הרשמה לחדר כושר. הומור של דיאטות מתייחס לכך:
☺ הדבר הראשון שמרזה אחרי הרשמה לחדר כושר הוא הארנק. למעשה השרירים שהכי מתחזקים בחדר כושר הם אלה שמשתמשים בהם לכתיבת הצ'קים.
☺ אני נרשמתי לחדר כושר רק כדי להקשיב שוב לאנשים מתנשפים. בשיעור הראשון שם קפצתי, התנשפתי, הזעתי, אבל עד שלבשתי את הטייטס כבר נגמר שיעור האירובי.
☺ אומרים שצריך להקשיב לגוף. הגוף שלי בדרך כלל לא מתקשר איתי אבל יום אחד הלכתי לשיעור ספינינג. רגע לפני שנכנסתי לכיתה הגוף שלי אמר לי בצורה ברורה ביותר: "תשמעי ממי, צעד אחד לכיוון האופניים וזה הסוף שלך". מאז אני מתעמלת בבוקר לפני שהגוף שלי שם לב למה שאני עושה.
☺ חברה שלי קנתה סופר צעדים – בסוף היום הראשון היא הסתכלה על הצג וראתה שכתוב: "אני הולך לישון, תעירי אותי כשתקומי מהכיסא".
☺ התעמלות חשובה בכל גיל: אמא שלי התחילה לעשות הליכה של חמש קילומטר ביום בגיל חמישים – עכשיו היא בת 62 ואין לנו מושג איפה היא.
הומור של דיאטות מתייחס גם להנאה הפשוטה שיש באכילה, משהו שתרבות ההרזייה הופך לאסור ומוקצה:
- למה אין ארגון "אכלני שוקולד אנונימיים"? - עוד לא מצאו מישהו שרוצה להפסיק.
התייחסות לכללים ולדרישות בהומור מאפשרת למי ששמן להציב את עצמו מעליהם, וכך להתעלם מהם.
3. מקום האוכל באינטראקציה חברתית..jpg)
האוכל ממלא בחיינו לא רק תפקיד של הזנה, אלא גם תפקיד רגשי. מגיל צעיר אנחנו מתרגלים להשתמש באוכל כנחמה, ומתרגלים שבכל מצב חברתי אנשים אוכלים יחד. למעשה הקשרים עם האנשים סביבנו משפיעים על הרגלי האכילה שלנו הרבה יותר מהתפריט של הדיאטה.
משתתפת אחת בקבוצה סיפרה: אני אוכלת כשאני מדוכאת, אני אוכלת כדי לחגוג, אני אוכלת כשאני לחוצה ואני אוכלת כשאני כועסת. אם אני לא יודעת איך אני מרגישה, אני אוכלת משהו וחושבת על זה.
בדיחה על האכילה הכפייתית: הדיאטנית הסבירה למטופל: כל החיים שלך סובבים סביב האכילה. אתה הולך לחתונות בשביל האוכל. צופה בכדוגל כדי לשתות ולפצח, בחגים זה הכל סביב המנגל.."
"רק רגע", קטע אותה המטופל, "את לא מגישה פה איזה משהו בזמן השיחה?".
האכילה חברתית מהווה כלי שדרכו אנחנו יוצרים קשרים עם אחרים, וגם ההצלחה בהרזייה תלויה מאוד בתגובות של האנשים סביבנו. התמיכה או הביקורת של הקרובים והחברים משפיעים על מי שרוצה לרזות הרבה יותר מדעתה של מדריכה או דיאטנית. סיפור מצחיק שהביאה משתתפת אחת בקבוצה מדגים זאת. היא סיפרה שקצת לפני חג הפסח היא ישבה מול המקרר הפתוח כדי לנקות אותו. הבן שלה הגיע חזרה מבית הספר באותו זמן, נכנס למטבח ואמר לה: "מה את עושה אמא, אוכלת צהריים?". באותו יום היא החליטה להצטרף לקבוצת הרזייה.
משתתפת אחרת סיפרה שהיא תפסה במטבח את אמא שלה כשהיא אוכלת ממרח שוקולד בכפית. בתגובה האמא אמרה לה: "מה את רוצה, אני חוסכת את הקלוריות של הלחם".
האוכל מלווה אותנו בכל האירועים שבחיינו. בכל מסיבה ובכל אירוע משמח יש כיבוד. כמעט בכל מפגש בין אנשים יש סיבה לאכילה, שלא לדבר על תקופת החגים. הבדיחה הבאה נוגעת בגישת העם היהודי לאכילה:
"ניתן לתמצת את מהות כל החגים היהודיים למשפט הבא: הם ניסו להרוג אותנו, הם נכשלו, הכנו מאכל שמזכיר לנו את המאורע, יאללה בואו לשולחן".
בהומור באים לביטוי מצבים שיכולים להיות מעליבים, מכאיבים או קשים. ההומור מפיג את המתח ומקל על המצב.
4. הקשר בין תרבות הדיאטה ותרבות הצריכה.
למה קוראים לזה תרבות הצריכה? פשוט מאוד. את צריכה לרזות? שלמי לנו ונטפל בזה עבורך.
כיום כמעט בכל עיתון יש מתכון דיאטטי או פרסום על דיאטה חדשה. אנשים מוציאים אלפי שקלים ועוברים מדיאטה לדיאטה כדי למצוא את פתרון הקסם. למעשה במקום להתמיד ולקחת אחריות יש חיפוש אחר שיטת פלאים שתאפשר לנו לאכול מה שרוצים, לא לעשות שום מאמץ ולרזות. יש אנשים שניסו את כל הדיאטות בעולם. הומור של דיאטות מציע למי שעדיין רוצה להמשיך כמה דיאטות טובות שעוד לא ניסית:
דיאטה סינית – אוכלים מה שרוצים אך נותנים לך להשתמש רק בצ'ופסטיק אחד.
דיאטת פירות – אוכלים בעיקר בננות וקוקוס. לא מרזים מזה אבל זה עוזר לטפס על עצים.
הדיאטה העירומה – אוכלים מה שרוצים – התנאי: בישיבה בעירום מול המראה.
דיאטת וליום – אם לוקחים מספיק וליום אפשר לרזות. זה לא מגביל את האכילה, אבל רוב המזון שלך נופל על הרצפה וכבר לא אכפת לך כמה את שוקלת.
מקומה של הדיאטנית או מדריכת ההרזיה בעולמו של המרזה
ההיבט החברתי הוא היבט דומיננטי בתרבות ההרזיה. בהיררכיה החברתית הזאת, לדיאטנית או למדריכת ההרזיה יש מעמד של נציגות בכירות ב"משטרת המזון".
באחת הפגישות ב"שומרי משקל" דיברה המדריכה על הקשיים המיוחדים שבהם נתקלים המנסים עושי הדיאטה בעת עריכת קניות. בין היתר, שאלה את הקבוצה, "מה הדבר שהכי מפחיד אתכם בסופרמרקט?"
ענתה לה אחת המשתתפות: "לפגוש אותך".
הלחץ החברתי לרזות מקבל לעתים קרובות ביטוי בדמויות המהוות "שומרות סף". דמות אלה עשויות להיות מדריכות דיאטה או דיאטניות מוסמכות, נשים (תמיד נשים), ש"עברו את התהליך" של הפיכה משמנה לרזה בהצלחה, וכעת הן מדריכות אחרות בדרך הזו.
שומרת סף? אני?.jpg)
למרות הגישה הקלילה שלי לנושא הדיאטות (ודאי, כמי שמאמינה בכל לבי ששוקולד יותר טוב גם מסקס, ויש לכך כמה סיבות טובות: אפשר לאכול שוקולד בכל מקום, גם ליד ההורים; השוקולד אף פעם לא עייף או עצבני; ולא צריך להוריד קודם שערות מהרגליים...), הופתעתי לגלות כי מעצם העובדה שאני מרצה על הומור בהרזיה - הפכתי גם אני ל"שומרת סף" שכזאת.
כך למשל, בעת שיחת טלפון עם מישהי שרצתה להזמין סדנת הומור דיאטות, היא אמרה לי: "את יודעת, אני לא יודעת אם להגיד לך, אבל אני מדברת איתך ואוכלת עוגה". האמירה הייתה מוזרה ומאירה כאחת. התחוור לי, כי בתרבות ההרזיה - ההנחה היא שכמי שעוסקת בנושא ההרזיה, גם אני שייכת ל"משטרת המזון".
ואיפה אני בסיפור הזה באמת?
כל החיים שלי הייתי בעודף משקל. גם בתמונות מהילדות אני ואחותי הקטנה נראות כמו השמן והרזה. עליתי וירדתי בחיי מאות קילוגרמים (אם רק הייתי יורדת הייתי שוקלת עכשיו כמו בובת ברבי). כשהגיע הזמן לבחור נושא לתזה באוניברסיטה, החלטתי להתמקד באופנים שבהם משפיעות תרבות ההרזיה ואופנת הדיאטות על נשים. (חוץ מזה קיוויתי שהאוניברסיטה תכסה את הוצאות המחקר, וכך ארוויח שתי ציפורים במכה אחת - גם לרזות וגם לעשות תואר). כדי ללמוד יותר על עולם הדיאטות ערכתי תצפית משתתפת בקבוצת "שומרי משקל". במהלך המחקר ירדתי 17 ק"ג, ולמעשה התמדתי בהרזייה עד שהקבוצה באוניברסיטה נסגרה שנה וחצי מאוחר יותר. הנחקרות שלי, שסיפקו דוגמאות של הומור והתראיינו לעבודתי, היו כולן מרזות "נורמטיביות", ששאפו לרדת 15-10 קילוגרם, ושהמניע העיקרי שלהן להרזיה היה להיראות ולהרגיש טוב יותר, תוך שימת דגש על המראה החיצוני.
תוך כדי התהליך, התחלתי להתעניין דווקא ברגעים שבהם נשברת האווירה הרצינית, כשהמשתתפות נותנות ביטוי לאמירות הנוגדות למעשה את האידיאולוגיה של ההרזיה, ומעוררות צחוק והזדהות בקבוצה.
למשל: "אני כבר לא אוכלת עוגות שוקולד... אני פשוט מורחת אותן ישר על הירכיים. ממילא הן יגיעו לשם בסוף...".
"יש אנשים שלא יכולים לרזות מסיבות רפואיות. הנה, אצלי יש בעיה בתאים. הכל טעים לי...".
מסקנות המחקר על קצה המזלג
לאחר שמיפיתי את המוטיבים שבהם עוסק ההומור, ניסיתי לענות על השאלה, האם ההומור משקף התנגדות לתרבות ההרזיה?
בסופו של דבר מצאתי שהומור של דיאטות מכוון נגד שני היבטים עיקריים של תרבות ההרזיה – השלב של הביצוע וההיבט הכלכלי, והרבה פחות כלפי האידיאולוגיה והאכילה החברתית. נשים התבדחו הרבה על הכללים של ההרזייה אבל בדרך כלל עשו בפועל מעט. למרות שהן התנגדו לכללים הקשים ולדרישות להחמיר עם עצמן, הן לא עשו מאמץ רציני לעמוד בהם, וגם לא שינו את התפיסה הבסיסית שמי ששמן מזיק לבריאותו ולמראה שלו ועליו לרזות. ניתן לומר בוודאות דבר אחד: הומור מבטא את ההתנגשות בין השאיפה להיות רזה לבין השאיפה לאכול בהנאה וללא הפרעה. הפתרון, לאכול את העוגה ולצחוק על זה...
כתבה: דבי ינקו-חדד – חוקרת הומור ומנחה סדנאות צחוק והרזייה. המאמר מתבסס על תצפית בקבוצת "שומרי משקל" במסגרת מחקר לתואר שני באנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון.
האקדמיה לצחוק של דבי ינקוו-חדד, האקדמיה לצחוק של דבי ינקוו-חדד, האקדמיה לצחוק של דבי ינקוו-חדד האקדמיה לצחוק של דבי ינקוו-חדד, ה
אקדמיה לצחוק של דבי ינקו-חדד
בחתיכות של עוגיות אין קלוריות - הומור של דיאטות
