* הבית: 100 מ"ר על רבע דונם, שכונת רמות, חד-קומתי, צמוד קרקע, צמוד שכנים (שכבר בנו קומה שנייה), מול מועדונית עירונית מאותגרת ארכיטקטורה ("בצורת מטוס"). מדרכת אקרשטיין מובילה מחניית סוזוקי ירוקת כיסוי למרפסת המאחסנת ריהוט מגוון (נדנדה, שולחן, מלונה), בהמשך דלת רשת, דלת רב-בריח ומגנט.
* מגנט: הזמנה לחתונה, מזכרת מחתונתם של יובל ודבי שהתקיימה ב-2001. נכנסים ישר לסלון.
19.9.2008 - אבנר אברהמי ורלי אברהמי: "מצב משפחתי - משפחת ינקו-חדד". עיתון הארץ - מוסף יום שישי, שער אחורי. המאמר המלא מופיע מטה
* הסלון: מימין שולחן אוכל עם שעוונית ירוקה, בהמשך שתי ספות. אחת אדומה, השנייה כחולה, שתיהן מאיקאה. ליד הקיר שידת טלוויזיה ("מיוסי בעיר העתיקה") וארונית ספרים (הום סנטר) גדושת ספרי בישול לצד פאזלים ממוסגרים. הקירות בצבעי ורוד, סגול, צהוב פסטליים. לכל קיר צבע משלו. כל ההחלטות הצבעוניות של דבי.
* ההחלטות הצבעוניות: "לא רציתי להתחייב על צבע אחד", אומרת, "מה גם שזה פרקטי, אפשר לעשות רוטציה מקומית ולא צריך רמונט כללי". פונים למטבח.
* המטבח: בתנור אופים חלות. את האפייה מנהל יובל. הוא גם קונדיטור. מהמקרר מוציא פרליני שוקולד, יצירתו האחרונה. פונים לחדרים.
* החדרים: ראשון מימין חדר העבודה עם מחשב שולחני ומחשב נייד. השולחני של יובל, הנייד, של דבי, מקושט במדבקות צבעוניות עליזות, כולל המקלדת. בסמוך שני זוגות אופניים (טרק), הכחולים של יובל, האדומים של דבי. מסדרון (כתום), עתיר חמסות ותמונות משפחתיות, מוביל אל חדרי השינה. בחדר ההורים מחרוזות שדבי חורזת, בחדר הילדים שתי מיטות עם דובים על מדף וכבשים על הקיר.
* עיסוקי דבי: דוקטורנטית באוניברסיטת בן גוריון, "חוקרת הומור בארגונים" ובאופן ספציפי בארגונים חינוכיים. גם המאסטר שלה עסק בתחום - "הומור של הדיאטות". את בקריה מקדישה ל"התנחלות בספרייה", במקביל מלמדת "שילוב הומור בהוראה", לצד היותה עוזרת מחקר של ד"ר יזהר אופלטקה. בנוסף, מנהלת עסק ששמו "מפגשים עם הומור", במסגרתו מעבירה "סדנאות צחוק" ברחבי הארץ. השבוע היתה כבר בדימונה (40 משתתפים) ובקיבוץ חצרים (בני נוער), הלילה (שישי) תהיה בגבעתיים במסיבת רווקות ל"סדנת שוקולד וצחוק".
* שוקולד וצחוק: "אם אוכלים שוקולד ושותים דיאט קולה הקלוריות מתקזזות". יש גם 30 סיבות למה שוקולד עדיף על סקס ("מספק גם כשהוא רך").
* עיסוקי הילדים: שביט בגן חובה בחטיבה הצעירה בבית ספר רמות, אחר הצהריים רוקדת בלט והשנה תתחיל לרקוד בבת דור. שחר בגן תמר, של הקהילה הקונסרבטיבית, 1,650 שקל בחודש, עם ארוחות חמות ("ארוחות-ארוחות"). פיזור ואיסוף - הורים, בסיוע סבתא (אמא של דבי).
* קורות דבי: ילידת באר שבע, 74', אביה המנוח, יליד בוקרשט (נפטר ב-2005), היה אסיר פוליטי בימי צ'אושסקו וכתב ספר על התקופה, אמה מלונדון, שניהם עלו בסוף שנות ה-60 ונפגשו באולפן. ב-75' עברה המשפחה לאנגליה וב-81' שבה לארץ. אמה מורה לאנגלית.
* המשך: תיכון למדה במקיף א', שרה גם במקהלה, בצה"ל שירתה באילת ועשתה לדבריה חיים. חודש אחרי השחרור החלה ללמוד בירושלים (סוציולוגיה ואנתרופולוגיה), אך קודם פגשה את יובל.
* הפגישה: 94', אוטובוס, קו 370. היא נסעה לבקו"ם להשתחרר, הוא נסע לבסיס שלו בצפון (מחווה אלון), היא נתקפה חרדה שמא טעתה במועד השחרור, הוא אמר לה מה התאריך היום, היא נרגעה, מאז הם ביחד. אחרי 6 שנים התחתנו ("אמרנו נחכה, קודם נסיים תואר ראשון ואחר כך תואר שני").
* החתונה: 2001, "אחוזת אורנים" ליד תל שבע ("מימנו עם הצ'קים"). ההזמנה היתה על מגנט, קבוצת הדרמה של יובל העלתה מערכונים, השמלה שלה היתה מ"חלום לבן" בבאר שבע, החליפה שלו היתה מ"המשביר" בתל אביב, הטבעות מ"רויאלטי" בקניון הנגב, שני הילדים - מסורוקה.
* סורוקה: "אני מחזיקה בשני שיאי בזק", אומרת דבי, "עם שביט הייתי 26 דקות בחדר לידה, עם שחר - 15".
* סדר יום: יובל משכים ראשון ("6 גג"). שותה נס, 2 סוכרזית, פונה למחשב ומוציא את סילווי ("מצאנו אותה בסילווסטר") הלברדורית לטיול. אחרי 10 דקות חוזר וב-7 מעיר את כולם. דבי קמה, שותה קפה (כמו יובל), מכינה תיק לאוניברסיטה, לא מתאפרת ויוצאת בסביבות 8. מי שצריך את הרכב מפזר בגנים. יובל מגיע לחדר המורים, שם הוא נמצא במיעוט מגדרי, שותה נס עם המורות ויוצא ללמד. צהריים יחטוף במזנון, או שיימנע ויחזור הביתה ל"מאמא-עוף וטבעולים". דבי תסתפק בסנדוויץ' או בסלט ב"קרנף" (קפטריה באוניברסיטה). בכל מקרה, על אייס-קפה לא תוותר ("מאסט"). הביתה חוזרת ב-3 וחצי, אלא אם כן יש לה סדנה, או אז תחזור מאוחר.
* ארוחת ערב: תמיד חמה. עד 8 הילדים במיטות. מי שמשכיב (יש תורנות) מספר גם סיפור. יובל קורא להם דברים שכתב - "אבל לא תמיד יש להם סבלנות אלי, זה בלי ציורים".
היסטוריה נדל"נית: קנו ב-2002, יד שנייה, שילמו 120 אלף דולר בסיוע המשפחה, לקחו גם משכנתה, עליה משלמים 2,500 שקל בחודש. אם יישארו לגור בדרום ב-15 השנים הקרובות, יהפכו 60 אלף שקלים מתוך ההלוואה ל"מענק הנגב".
* יישארו: לא בטוחים. דבי אומרת שככל שהם אוהבים את באר שבע, ישמחו לגור במושב, לא חשוב איפה. יובל לא פוסל אפשרות של לימודים ומגורים בארצות הברית.
על הספה (מימין): שחר, יובל, שביט ודבי
* עיסוקים ופרנסות: יובל מורה לביולוגיה בתיכון מקיף טוביהו בבאר שבע, מלמד 5 ימים בשבוע, במקביל מסיים תואר שני במדעי הרפואה באוניברסיטת בן גוריון ומנחה פרויקטים "להגדלת אחוזי הזכאות לבגרות", שבהם משתתפים מנהלי בתי ספר ורכזים חינוכיים ("שזו בעצם משרה שנייה"). בנוסף לכל אלה, מנחה סדנאות בישול ואפייה.
* בישול ואפייה: לפני חודשים אחדים סיים קורס קונדיטוריה במכללת השף בבאר שבע, עובד גם בשוקולד לאחר סטאז' שעשה אצל השוקולטיירית סימה אמסלם מ"עין כרם המתוקה" בירושלים. עקב כך, בערבים מעביר סדנאות בתחומי האפייה והבישול (מרמת יוחנן עד ערד), נוסע בסוזוקי סוויפט 98', עורך גם סדנאות ממתקים בקייטנות, ויש עוד משהו.
* עוד משהו: תומך ברוביק דנילוביץ לראשות העיר באר שבע ("לפי הסקרים הוא מנצח את טרנר"), לא מצפה לג'וב.
* קורות יובל: יליד שכונה ד', באר שבע, 72', משפחתו דתית מתחזקת ("ואני מתחלש"), הוריו יוצאי תוניסיה, עלו ב-67' עקב פרעות. מתברר שבעקבות מלחמת ששת הימים שרף ההמון חנויות של יהודים. אביו עובד היום בעירייה (במוקד העירוני), אמו בעלת חנות תבלינים במרכז גילה. זוכר את ילדותו כמאושרת ("בכיתה ה' הייתי מרים שק מלט"), מספר שאביו, דמות כריזמטית, היה בעל דוכן בשוק לחומרי ניקוי, שעסק גם במכירה בשכונות מתוך רכב ("ואני הייתי הכרוז בטרנזיט"). גדל על בישוליה של אמא.
* המשך: יסודי למד באשל אברהם (הדתי), תיכון במקיף ה', היה תלמיד מצטיין (36 יחידות בבגרות), המשיך בעתודה הפדגוגית (סמינר קיי), עשה תואר ראשון בביולוגיה ושירת בחיל החינוך ("הייתי על תקן מש"קית הוראה"). בן 24 השתחרר, לא העלה על דעתו לנסוע להודו, התחיל ללמד במקיף ד', סיים מאסטר (ביולוגיה מולקולרית) וכעת מתכונן לעשות דוקטורט ("אמא מאוד רוצה"). את דבי פגש ב-94', ביום שבו השתחררה מצה"ל.
* טלוויזיה: אין להם כבלים. לפני 3 שנים התנתקו ("בגלל הרעה בתנאים"). רואים (דרך אנטנה) "כוכב נולד". מכל בשלני המסך הקטן מעדיף יובל את חיים כהן.
* בילויים: "כרמים", מסעדה במושב סגולה.
* אלוהים: יובל מאמין ("במגבלות מסוימות"). דבי: "אם יש מישהו שהיתה לו יד בבריאה, אני לא מעניינת אותו".
* נטל הבית: עוזרת פעם בחודש, 35 שקל לשעה, בין לבין מתחלקים בשטיפה ("כשיש אורחים"). בישול - "מי שרעב".
* מריבות: "גרנדיוזיות", דבי.
* כיוון חינוכי: "כמעט נרשמנו לבית ספר יהודי-ערבי", אומרים. דבי היתה בעד. יובל נגד, אחרי התלבטות ("נרתעתי"). הוא לדבריו בכלל בעד "הומסקולינג" ("אם היה לי זמן להישאר בבית").
* חלומות: דבי - להקים פקולטה להומור, יובל - להקים מסעדה באחד המושבים על אם הדרך.
* מדינת ישראל: "אני לא רואה את עצמי עוזבת לצמיתות", אומרת דבי. יובל: "יש לי את הקטע של אין לי ארץ אחרת', אבל אפשר לתמוך בה גם מבחוץ".
* האושר (בסולם מ-1 עד 10): יובל - 8, דבי - 12, שביט - 10.
כתבה בהארץ מדור "מצב משפחתי"
.jpg)
.jpg)
