כבר צחקת היום?
בעולם מסתובב הרבה ידע בנושא הומור, כולל המון מחקרים, אך גם המון תפיסות מוטעות, סטריאוטיפים, דעות קדומות ואנשים שמוציאים את החשק עם משפטים כמו: "אתה חושב שאתה מצחיק?"... לכן שמתי לי למטרה להפוך את ההומור לנגיש ליותר אנשים. אני מאמינה שהומור ניתן לפיתוח, אם רק נתגבר על הפחד המשתק מפני הכישלון. כמו שאמר וודי אלן: "יופיו של ההומור הוא שאם אתה נכשל, לפחות איש אינו צוחק".
בעשור שאני עוסקת בנושא ההומור, חקרתי הומור של נשים למ.א. באונ' בן-גוריון, לימדתי קורסים בנושא שילוב הומור בהוראה למורים וכיום אני כותבת דוקטורט, על הומור ביחסי העבודה. כמנחה יוגה צחוק בידי רזומה של מאות הפעלות והכשרה כמורה לצחוק מטעם ד"ר קטריה.
אני רוצה להציע מספר דרכים למה ואיך אפשר להכניס יותר הומור לחיים. העלאת את מפלס הצחוק בחיינו מאפשר לנו לשפר את הבריאות הגופנית והנפשית. אנחנו מבלים כ-70% מיומנו בתקשורת עם בני אדם אחרים. השימוש בהומור מאפשר לנו לשפר את התקשורת הבינאישית, ולעשות אותה מהנה וגם אפקטיבית יותר. ההומור מהווה כלי יעיל להפגת מתח, לחיזוק קשר בין אישי, וליצירת אווירה חיובית בקבוצה. עובדים המשתמשים בהומור סובלים פחות משחיקה, ומנהלים המשתמשים בהומור חיובי אהודים יותר וזוכים לשיתוף פעולה גדול יותר מצד הצוות. הצחוק לא תורם רק למערכות היחסים שלנו, אלא גם לבריאותנו. צחוק של דקה אחת שווה ערך לעשרים דקות של פעילות גופנית מבחינת התועלת ללב. הצחוק מאפשר לנו להוריד את לחץ הדם, לחזק את המערכת החיסונית ולשחרר אנדורפינים המשככים כאבים בגוף. הצחוק אפילו טוב לדיאטה - שעה של צחוק שורפת 500 קלוריות (לצורך השוואה – ריצה שורפת 570 קלוריות). מי שקשה לו לצחוק במשך שעה יכול לעבוד עם הנוסחה שדקה של צחוק שורפת 8 קלוריות. ידעתם שהגוף משתמש ב-43 שרירים שונים כדי להזעיף פנים אך נדרשים רק 9 שרירם כדי לחייך? זה פשוט קל יותר.
איך מכניסים יותר צחוק לחיי היום יום? הדרך הראשונה היא למצוא את ההומוריסטי במצבים שבהם אנו נתקלים בחיי היום יום.
בשנת 2003 השתתפתי בכנס בינלאומי לחקר הומור שהתקיים בסקוטלנד. היו שם חוקרים מתחום חקר המוח שרצו להבין איזה גלים עוברים במוח כשאנחנו צוחקים, היו שם חוקרים מתחום הרפואה שבדקו האם חשיפה להומור מעלה את העמידות לכאב. הם הכריחו אנשים לצפות בסרטים מצחיקים עם יד אחת בתוך דלי של מי קרח. לדעתי היה צריך הרבה חוש הומור רק כדי להרשם לניסוי הזה. היו שם אנשי מחשבים שניסו ללמד מחשב לזהות הומור, פסיכולוגים, אנשי הוראה, בלשנים ואותי - אנתרופולוגית שעשתה את המ.א. על הומור של דיאטות.
מה בעצם מאפשר לאנשים מכל כך הרבה תחומים להתכנס תחת הכותרת של נושא מחקר אחד? זה היופי של הומור. הומור הוא תופעה כלל אנושית, שמתקיימת בכל התרבויות ובכל הגילאים. ילדים צוחקים כ-300 פעמים ביום והמבוגר הממוצע רק כ-15 אבל בכל מצב ובכל גיל אנשים נהנים ומשתמשים בהומור.
יש הרבה הגדרות להומור ואני אוהבת את הכי פשוט שבהם: הומור הנו כל גירוי שגורם לשעשוע הנאה וצחוק. חשוב לדעת:
- הומור הוא רלוונטי ומובן לשומע.
- הומור הוא תלוי מקום, תלוי תרבות, תלוי מצב, תלוי במשתתפים.
- גם אם אני לא יכולה להגדיר הומור - אני יודעת מה מצחיק אותי...ואני יכולה לשתף בזה אחרים.
תאוריות הומור מרכזיות
ישנן שלוש תיאוריות מרכזיות להסבר הומור:
1. תיאוריית העליונות טוענות, שההומור במהותו אם לא בכללותו, הוא אגרסיבי, והצחוק עליו מבוססת העליונות הוא הומור של לעגנות, לגלוג, גיחוך וגרוטסקי. צורה זו של הומור דורשת מאלה הצוחקים מהבדיחה, לראות את עצמם כטובים יותר מאשר קורבן הבדיחה.
תיאוריה זו היא לטעמי אחת הסיבות המובילות לשם ה"רע" שיצא להומור, בכך שיש בו תמיד מרכיב שלילי ושאנחנו יכולים לצחוק רק על חשבונו של אדם או גורם אחר. למעשה חוקרים כיום רואים בהומור תופעה רב מימדית שיש בה מצד אחד את הכוח להרחיק ולהשפיל אך מצד שני את היכולת לחזק קשרים וליצור אווירה חיובית (1987Morreall,).
2. תיאוריות השחרור וההקלה, גורסת שתפקידו העיקרי של הצחוק הוא הפחתת המתח שנוצר ושחרור האנרגיה (1987Morreall,). לפי פרויד הומור משמש דרך להבעת דחפים הנמצאים בתת-מודע, בדרך מקובלת חברתית (1928, 1905, Freud ). לפיכך, ההומור הוא סוג של מנגנון הגנה המאפשר לאנשים להתמודד במצבים קשים מבלי להיות המומים מרגשות בלתי נעימים.
3. תיאוריית אי ההלימה, מבוססת על ההנחה שאנשים צוחקים כאשר מתרחש משהו שאינו צפוי, או אינו מתאים למקום או לזמן בו הוא התרחש, או לסדר הדברים המקובל (Attardo and Raskin, 1991).
ישנם המחלקים הומור לסוגים שונים על פי הנושא, למשל הומור מיני, עדתי, עצמי וכו', אך למעשה כמעט בכל בדיחה יש רבדים רבים ואין הבדל מהותי בין בדיחה המזלזלת בנשים או כזו המזלזלת בקבוצה עדתית זו או אחרת. חוקרים כגון כריסטי דיוויס (Davies) התחקו אחר גלגולן של בדיחות גזעניות וראו איך הן מתגלגלות בכל העולם ומחליפות רק את מושא הבדיחה במעבר בין ארץ לארץ.
לפי גישה זו הומור מחבר בין עולמות שונים ובין הצפוי ללא צפוי ובדרך מפתיע אותנו. בזכות יכולת זו הומור הוא פעמים רבות יצירתי, לוקח אותנו לכיווני חשיבה לא שגרתיים ובעל ערך רב בפיתוח חשיבה ומציאת פתרונות "מחוץ לקופסה".
.jpg)
לכל אחד מאיתנו יש חוש הומור. לחוש הומור שני היבטים – הראשון הוא היכולת להעריך הומור ולהיות משועשע, השני הוא היכולת להשתמש בהומור ולהצחיק אחרים. יש כאלה שיגידו שחוש הומור הוא משהו שנולדים איתו, ואו שיש לך חוש הומור או שאין לך. לטענה הזו אני משיבה שלכל אדם יש חוש הומור (עובדה שכולנו צוחקים ממשהו – גם הפולנים שבינינו), אבל רק אחוז קטן מהאוכלוסייה מספיק אמיצים לנסות להשתמש בו כדי להצחיק אחרים. בדרך כלל אנו עושים זאת במסגרת בה אנו מרגישים בטוחים – עם חברים ומשפחה, ופחות בסביבות מאיימות יותר – כגון מקום העבודה או עם זרים. רק אנשים שמתנסים בחוויה חיובית של שימוש בהומור שלהם, ממשיכים והופכים למצחיקים. חוש ההומור שלנו הוא כמו שריר – אם לא נשתמש בו ונאמן אותו הוא לעולם לא יתחזק. מחקרים מראים שניתן לפתח את היכולת להשתמש בהומור, ודווקא "ליצן הכיתה" משקיע הכי הרבה מאמץ באיתור המצחיק בכל סיטואציה, הוא מעז, ופעמים רבות מצליח. בהרצאות שלי אני מבקשת מאנשים לקחת לרגע את הקול הפנימי הזה שאומר לך: "את לא מצחיקה, אין לך חוש הומור, תעזבי זה לא בשבילך" ולהנמיך את העוצמה שלו לאפס. אני מאמינה שכל אחת ואחד מכן יכול למצוא המון הומור וסיבות לצחוק בעבודה, בהוראה וחיי היום יום. צריך רק אומץ את הלנסות. בהתחלה – כמו עם אימון גופני – זה קצת כואב, אבל אם לא מוותרים – משתפרים. הבעיה הכי גדולה עם צחוק היא שהוא ממכר ומדבק. אחרי שתצחקו ותצחיקו קצת, אתן תרצו עוד ועוד... למרבה המזל אין תופעות לוואי והמון יתרונות. ברגע שהחלטנו שאנחנו רוצים לצחוק יותר נתחיל להכניס בהדרגתיות יותר הומור בחיינו בשלוש רמות שונות. ניתן לשלב הומור ברמה האישית (אני לעצמי), הבינאישית (ביני ובין אחרים), וברמת הסביבה (משפחה, מקום עבודה) ליצירת אווירה כוללת.
1. תפיסה הומוריסטית של המתרחש – שינוי גישה ברמת הפרט. לא סתם אנחנו אומרים על אנשים מסויימים שהם סובלים מעודף רצינות. מי שרציני מדי די סובל, וגם אם הוא לא סובל, הוא בטח לא נהנה.
הדבר הראשון הוא להתחיל לשנות את הגישה שלנו למתרחש. אדם שלוקח את הבעיות בהם הוא נתקל בקלות נלחץ פחות וקל לו יותר להתמודד עם המתרחש, להירגע ולמצוא פתרונות. בשביל לקחת דברים בקלות נדרשת הסתכלות מעט שונה על החיים. אם נפתח את העיניים נראה שהעולם מלא בדברים מצחיקים, מצבים אבסורדיים ואנשים משעשעים (אם בכוונה ואם שלא בכוונה). ברגע שנתחיל לחפש אותם נמצא. והחוכמה היא למצוא את המצחיק לא רק במצבים הקלים והנעימים אלא דווקא במצבים הלא נעימים. אם מנסים בכל דבר לא נעים אפשר למצוא משהו טוב, כמו בביטוי: "כשהחיים נותנים לכם לימונים – תעשו מהם לימונדה".
למשל, פעם נתתי הרצאה בפני צוות של 120 מורים בתיכון גדול במרכז הארץ. דקות ספורות לפני ההרצאה הדליקו את המזגנים אך החדר עדיין להט בחום של סוף אוגוסט, ונוכחות מספר אנשים כה גדול לא סייע לצנן את החדר. היה ברור שלא ממש נעים להם החום ונשמעו רטינות על רמת הארגון של היום. התחלתי לחשוב מה החום הזה מזכיר לי. היה שם חם כמו סאונה. סאונה מזכירה לי ספא. לכן כשנעמדתי מול הקהל, הדבר הראשון שאמרתי, עוד לפני שהתחלתי את ההרצאה זה שאני רוצה להודות לוועד שהזמין אותי ולהתפעל מההשקעה שלהם בצוות, "תראו" אמרתי להם "איך ארגנו לכם יום ספא - גם ארוחת צהריים, גם הרצאה וגם סאונה, ובסוף המפגש כל מורה יקבל חלוק מהודר למזכרת". הצחוק אמנם לא הקל על הטמפרטורה הלוהטת של החדר, אך הוא בהחלט אפשר להם להקל על הרוגז. באופן הזה הצחוק מאפשר לנו לשנות פאזה משלילי לחיובי.
.jpg)
תמיד אנשים שואלים אותי איך אפשר לצחוק, כאשר ישנם מחלות ומוות, מלחמות ועוד דברים רבים לא עלינו. קודם כל – רוב מה שקורה לנו ביום יום אינו טרגדיה. שווה לאמץ דווקא את הגישה שגורסת שתמיד יכול להיות גרוע יותר. משעשע אותי שתמיד אנשים נסחפים לדוגמאות הקיצוניות, כשלא חסרים דברים קטנים ומעצבנים שהורסים לנו את המצב רוח ביום יום, החל מהמינוס בבנק, הפקק בצומת ועד הקילוגרמים שהעלינו בחגים, והם הרבה יותר נפוצים ומטרידים מן הבעיות הגדולות. אז קודם כל עלינו ללמוד לשנות גישה לגבי הדברים הקטנים, ואז אפשר להתפנות לצחוק גם מן הדברים הגדולים. אני יודעת שזה קשה להאמין אבל מי שלומד לצחוק יותר מן הבעיות הפעוטות, יצליח למצוא קורטוב של חיוך גם כשיגיעו הבעיות הגדולות. וכשמקשים עלי בעניין הזה אני מספרת על אבי זכרונו לברכה, שהיה כל חייו מלא הומור, וגם בחודשיו האחרונים לא הפסיק להתבדח, ואפילו סיפר איך הפסיקו לקבל חולים בבי"ח סורוקה – כי כל הרופאים עסוקים בבעיות שלו. ולכן אני אומרת, אם אדם יכול לצחוק על בעיותיו הרפואיות, קל וחומר שאפשר לצחוק על אבדן מסמכים לפגישה או קפה שנשפך עליך בדרך לדייט. הצחוק עוזר לנו להכניס דברים לפרופורציה, כי הוא מזכיר לנו שתמיד יכול להיות גרוע יותר.
2. שילוב הומור בתקשורת בינאישית – הומור מאפשר לנו להחליק סכסוכים וקשיים עם בני זוג, חברים, עמיתים ולקוחות. הומור חיובי המחבר בין בני אדם תורם רבות ליצירת קשר ושבירת קרח. הומור גם מסייע לבניית צוות.
לכל אחד מאיתנו יש חוש הומור. חוש הומור הנו היכולת להעריך הומור ובנוסף על כך ישנה היכולת להשתמש בהומור ולהצחיק אחרים. יש כאלה שיגידו שחוש הומור הוא משהו שנולדים איתו, ואו שיש לך חוש הומור או שאין לך. לעומת זאת אני אומרת לכם בוודאות שכבר יש לכם חוש הומור כי אתם נהנים וצוחקים מהרבה דברים, אבל הרבה אנשים מפחדים ולא משתמשים בו להצחיק את האנשים סביבם. חוש הומור הוא בדיוק כמו שריר. בפעם הראשונה אחרי זמן שמשתמשים בו הוא קצת כואב (גם לכם וגם לאחרים) אבל כמו בכל אימון, אחרי שמתרגלים ומתמידים הוא משתפר ונכנס לכושר. עם התרגול לומדים איזה סוג הומור עובד הכי טוב עבורכם. כמו בכל תהליך למידה, ברגע שמצליחים פעם אחת זה נותן מוטיבציה להמשך. אחרי שמצליחים פעם אחת הצחוק הוא ממכר ואחרי שמקבלים קצת רוצים עוד ועוד. אין לזה עדיין טיפול, אבל אפשר להתנחם בכך שהחולים הכי קשים עושים המון כסף. הליצן בכל מקום עבודה שמכניס את ההומור למקום, זה האדם שמתאמן הכי הרבה. הוא לא תמיד קולע בול, אבל עצם העובדה שהוא מנסה מעלה משמעותית את הסיכויים שלו להצליח, תרתי משמע. אנשים חושבים בטעות שמי שמשתמש הרבה בהומור בתקשורת בינאישית הוא בעל תכונה מיוחדת שכוללת יותר הומור מאחרים, אך למעשה התכונות שמאפשרות את השימוש בהומור הן יותר נגישות ונקראת אומץ והתמדה. אני בטוחה שכל אחד מכם מכיר לפחות בנאדם משעשע אחד, כזה שמספר בדיחות וכולם נהנים מחברתו. אם תבלו איתו יום שלם תראו שאם הוא שומע בדיחה מוצלחת או קורה לו משהו משעשע בבוקר הוא מיד מחפש למי לספר אותם. אותו אדם יספר את הבדיחה או הסיפור שוב ושוב במהלך היום, לכל אדם נוסף שהוא פוגש, ואולי בכל פעם הוא מספר אותה טיפה אחרת או מתאים אותה לשמוע ולנקודת המבט שלו. ככה הוא גם מתאמן על הבדיחה ומכניס אותה לזיכרון וגם משפר את אופן ההגשה. וזה בעצם מה שנדרש, אומץ לנסות, והתמדה – גם אם מישהו אחד לא צחק מזה, הוא יספר לבא בתור בדרך שונה, עד שהבדיחה תצליח. חשוב לשים לב שההומור המוצלח ביותר ליחסים הבינאישיים הנו ההומור החיובי. אם אנחנו צוחקים יחד עם האנשים שסביבנו על בעיה משותפת, היבט של החיים, על המצב, על טעויות ואפילו על עצמנו, לא נעורר עלינו כעס. אך אם נלעג למישהו אחר בקבוצה, או נספר בדיחות השמות ללעג קבוצה חברתית, עדה דת או מין, בסופו של דבר ניצור אווירה שלילית ומרתיעה.
חשוב לדעת:
J לאנשים שמשתמשים בהומור יכולת להתחבר טוב יותר לבני אדם, גם לאחראים עליהם.
J לאנשים שמשתמשים בהומור סיכויים טובים יותר להתקדם.
J המנהלים הכי טובים משתמשים גם בהומור. בסקר שנערך בפורטון 500 – החברות המובילות בארה"ב - 95% מהמנהלים אמרו שמנהל טוב צריך חוש הומור.
הסכנה – הרבה אנשים חוששים שאם ישתמשו בהומור לא יקחו אותם ברצינות!! אך למעשה עלינו לזכור שגם אם אנחנו רוצים להשתמש יותר בהומור – אנחנו לא מעלים במופע סטנד-אפ. אם בין דברינו הרציניים נשלב מדי פעם הערה מצחיקה אנו משדרים לחברינו או לעמיתנו שגם אנחנו אנושיים. מינון נכון של הומור המשולב עם עבודה רצינית, התייחסות עניינית ועמידה ביעדים תימצא בעלת ערך גם בעבודה, גם בזוגיות וגם עם החברים. הערה מצחיקה ברגע הנכון מפיגה לחץ ומטהרת את האווירה. מחקרים מצאו שבקבוצות שמנהלות משא ומתן או מקבלות החלטות, הצחוק אפשר לחברי הקבוצה להגיע לעמק השווה ולוותר על עמדות שליליות שעצרו בעד התהליך.
3. ומכאן אנחנו מגיעים לרמה השלישית של שילוב הומור בחיינו והוא שילוב הומור בסביבה, כאשר אנחנו הופכים את ההומור לא רק לכלי שאנו עושים בו שימוש להפגת לחץ אישי, או להחלקת התקשורת בינינו לבין האחרים אלא לדרך חיים המשפיעה על המשפחה שלנו, הקבוצות שאנו משתתפות בהם או הארגון בו אנו עובדים. כיום יותר ויותר ארגונים מבינים שאפשר לעשות עסקים יעילים תוך שילוב הומור והנאה בחיי העובדים שלהם. בחברות רבות, בהם עובדים מבלים יותר זמן בעבודה מאשר בכל מקום אחר זה חשוב במיוחד. עם זאת, חייבים לזכור, כי השימוש בהומור, בדומה לדברים רבים אחרים, חייב להיעשות במינון הנכון, עם הרגישות המתאימה, ועליו להיות מותאם לסיטואציה, שבה נמצאים הן המשתמש בהומור והן שותפיו.
איך ניתן לעשות זאת? אני חושבת שהמקום הכי בטוח והכי חשוב להתחיל בו הוא קודם כל במשפחה שלנו. שימוש ביותר הומור עם בן/בת הזוג ועם הילדים, האחים וההורים נותן לנו נקודת פתיחה טובה, אווירה מוגנת ובטוחה להתנסות ומרחב גדול לקבלת החלטות. כאמא לילדים קטנים אני יודעת שנדרשת המון סבלנות והומור כדי לצאת בבוקר מהבית. ילדים לא תמיד זזים בקצב שמתאים לנו, השמלה שהגדולה רוצה תמיד תהיה בכביסה והקטן בוכה כי הוא רוצה שניצל לארוחת בוקר. במקום לריב איתם הצחוק מהווה הסחת דעת שתאפשר לנו להשכיח את הבעיה הנוכחית ולהניע אותם לפעולה הרצויה לנו. אצלנו כל כניסה למכונית היא תחרות מי מגיע לכיסא ראשון, בפקק אנחנו לומדים לזהות מכוניות לפי הסמלים ובכיכרות אנחנו עושים קולות של רכבת הרים בלונה פארק. זה נכון שלא חסרים "אמא, הוא הרביץ לי", ובכי עולה ויורד, אבל זה מפחית ומקל על העניינים לעיתים קרובות. גם בעבודה ניתן לשלב הומור במגוון דרכים - החל מעיצוב וקישוט המקום באווירה הומוריסטית, שילוב הומור בתכנים ובטקסטים המודפסים, הפסקות צחוק מובנות, תחרויות היתוליות, פרס לעובד המצחיק ועוד. למשל, לאחרונה ביקרתי במרפאת שיניים, לא בילוי חביב לכל הדעות ושם ראיתי פוסטר משעשע שתלוי על קיר. הסחת הדעת בהתבוננות בתמונה המצחיקה שהשתלבה עם ההפתעה שדווקא במרפאת שיניים מצאנו משהו מצחיק מקלה על המתרפים ברגע של החשש לפני הכניסה לרופא וכבר יכולה לעשות את הטיפול יותר נעים. כך גם נראה שהרבה פרסומות משלבות הומור כדרך להעברת מסרים ולהסרת התנגדויות. אם נחשוב על עשרות המסרים שאנו מעבירים במהלך היום, בעבודה ובמשפחה, נבין שאם מדי פעם נשלב בהם משהו משעשע יהיה הרבה יותר נעים לקבל אותם ולהיענות להם. המסרים האלה חשובים במיוחד עבור מנהלים, שנותנים את הטון ופעמים רבות יוצרים את האווירה בצוות ובארגון בכלל. כמנהלים אתם לא חייבים להיות מצחיקים בעצמכם – אם כי ללא ספק זה עוזר – אבל אם אתם צריכים לאפשר להומור להתקיים סביבכם. לא צריך לעשות הרבה כדי להכניס הומור לעבודה – כי זה בא בטבעיות לעובדים. אנשים רוצים לצחוק, זה מקל עליהם, זה מוריד את המתח והם יהיו יותר עירניים ויותר אפקטיביים אחרי הפסקת צחוק קצרה. המנהל צריך לגלות סובלנות ורצוי יותר מזה – התלהבות – ליוזמות ספונטניות של צחוק. הפסקות צחוק מעלות את העירנות, את שביעות הרצון של העובדים, מסייעות לפתור בעיות (קונפליקטים, התגברות יצירתית על מכשולים, מתח בינאישי) ובכך משפרות את אפקטיביות מקום העבודה. המנהלים הכי טובים הם אלה שמשלבים הומור בתקשורת שלהם עם חברי הצוות. מנהל שיכול לספר לעובד סיפור מצחיק על טעות שהוא עשה בימים הראשונים שלו בעבודה – מדגים שגם הוא אנושי, מאיר את הטעויות של העובד באור פחות חמור, יוצר הזדהות ביניהם, ומפחית לחץ. הוא אינו נתפס כפחות מומחה או מוצלח, כי גם הוא היה פעם חדש ומאז למד והתמחה, והוא יוצר קשר חיובי עם העובד. כשמנהל צוחק עם מישהו שכפוף לו זה שולח כמה מסרים:
א. גם המנהל אנושי. (אפילו אני טועה) .jpg)
ב. מותר לטעות. (גם אני פעם טעיתי)
ג. אפשר לצחוק גם כשקורה משהו לא רצוי (בתנאי שמיד לאחר מכן נגלה מה קרה, נפיק מסקנות ולא נעשה זאת שוב).
יתרונות נוספים של ההומור בעבודה הם שיפור הבריאות – מערכת החיסון, הנשימה ולחץ הדם. עובדים בריאים לוקחים פחות חופשות מחלה ותורמים יותר כשהם נמצאים. ההומור מפיג לחצים ומתחים בעבודה. שילוב הומור מדי פעם בישיבות והדרכות תורם להקשבה, לקבלה, להפנמה ומכאן גם ליישום.
תוך כדי אנו זוכים בשיפור האווירה הארגונית והצחוק מאפשר קבלת חסרונות ובעיות ברוח טובה – ומציב את העובד והמעביד כבני אנוש. פעמים רבות מנהלים שוכחים שתגובה זועמת על טעות יוצרת פחד, מה שיכול לגרום לכך שבפעם הבאה העובד לא רק יעשה טעות (מה שתמיד יקרה כי בני אדם עושים טעויות) אלא גם ינסה להסתיר אותה מן המנהל, מה שיכול להחמיר את המצב, להאריך את הזמן עד לפתרון הבעיה ולצמצם את האפקטיביות של הטיפול.
לסיכום ביניים, נוכל להכניס הומור בחיינו במגוון רמות, החל מהומור כגישה המקלה עלינו את המתח ומאפשרת לנו לזהות את המצחיק בחיי היום יום, דרך קשרים בין אישיים ועד הומור היוצר אווירה במשפחה ובמקום העבודה. במאמר הבא נדון לדרכים להשתמש בהומור ולשפר אותו. ובינתיים... תמשיכו לצחוק.
שלכם
דבי ינקו-חדד
צוחקים בדרך אל הבנק - צחוק בעבודה
